"ילד בן 80". ככה אשתי היקרה קוראת לי היום. פעם הייתי ילד בן 40 וגם ילד בן 50, ונראה שחוץ מהמספר, לא הרבה משתנה – מבחינתה אני עדיין ילד שאיכשהו נראה כמו מבוגר. אז לא, אני לא כזה ילדותי, אבל כנראה שהגרעין שבי עדיין ילדי, עדיין זוכר את ההנאה הפשוטה של קילוף תפוז שנקטף הרגע בהסתר ושל טיפוס על העץ הכי גבוה בבית הספר, עדיין נהנה מבדיחה מטופשת ומסוכריה דביקה, עדיין תמים, עדיין אופטימי, עדיין מחפש הרפתקאות.

ואתם יודעים מה? זו באמת לא אשמתי. אני לא זוכר שום שלב בחיי שבו מישהו בא והודיע לי שמהיום אני מבוגר, או קשיש אפילו, ואני חייב להתנהג בהתאם. אני רואה את סימני הגיל ואני מרגיש את פגעי הזמן, אבל הנשמה לא מרגישה – היא עוד רואה את עתידה לפניה. ולמה לא בעצם? כל יום הוא משמעותי וחייבים לחיות אותו עד תומו, ולי יש עוד לפחות כמה ימים טובים כאלה להכניס לזיכרון.

ובדיוק על זה אני רוצה לכתוב בבלוג הזה – על איך ליהנות מכל יום, לנצל אותו עד תומו וליהנות כמו ילדים, כמו הילדים שהיינו פעם. מותר לנו בגילנו לטייל, ללמוד, להתנסות בדברים חדשים, לצמוח, להשתנות וגם לכעוס, לשמוח ולאהוב, כמו תמיד, כמו כולם. הגיל הוא לא מכשול, אלא רק מלווה צמוד שצריך להתייחס אליו בכבוד – ללמוד איך לעשות הכול ביחד איתו, בזהירות ובחוכמה, וכמובן בהנאה וחופשיות.

אני מוטי דסקל, אני חי עם רונית אשתי ברמת גן וסב גאה לנכדים מקסימים. הטבע הוא אהבתי הראשונה והעיקרית, וכל טיול הוא בעבורי שמחה גדולה שאשמח להעביר גם אליכם. מלבד זאת, אני מתעניין בטכנולוגיה ומשתדל להתעדכן בחידושים ולעדכן גם אתכם, זאת לצד שאר הנושאים שעליהם אכתוב כאן.

ואולי בכלל החיים מתחילים רק בגיל 80?…