אבולוציה מהירה

ביום שבת נפגשתי עם הנכד שלי שהשתחרר מהצבא לפני כמה חודשים, והשיחה איתו הכניסה אותי מצד אחד לדכדוך ומצד שני גם נתנה לי קצת תקווה.

הוא עובד בחנות שנחשבת חיונית, ככה שהוא המשיך לעבוד גם בזמן הסגר, שזה לא מובן מאליו בימים האלה. הוא הסכים אתי שיש לו מזל שהוא עובד, אבל הוא גם שיתף אותי באכזבה שלו מהביטול של הטיול אחרי הצבא שהוא תכנן מאז שהוא התחיל תיכון בערך. נראה שזה באמת לא יקרה בקרוב, אבל ניסיתי לעודד אותו שגם זה יגיע בסוף. הוא מתלבט עכשיו מה לעשות הלאה, מה ללמוד, לאיזה כיוון תעסוקתי ללכת, ואני ניסיתי להקשיב ולייעץ.

הוא אמר שהוא חשב ללכת לעשות תואר ראשון, כמו הרבה מהחברים שלו שהחליטו לעשות את זה כי אין משהו טוב יותר לעשות, אבל הוא לא בטוח שזה מה שהוא רוצה עכשיו. הוא בכלל עוד לא החליט מה הוא רוצה ללמוד, אז איך הוא יירשם לתואר שיקבע את העתיד שלו עכשיו? הוא חושב יותר בכיוון של קורס מקצועי שייתן לו מקצוע עכשיו ומיד, כזה שגם באמת צריך עכשיו. האמת? רעיון חכם מאוד. הוא דיבר על איזה קורס של קידום באינטרנט (תראו פה https://www.keepitsimple.co.il/course?courseid=diy-seo אם זה מעניין אתכם) שלפי מה שהוא אומר, יש בזה הרבה עבודה עכשיו וזה גם תחום שמעניין אותו. זה באמת נראה כיוון נכון בימים האלה של חוסר ודאות…

כנראה שבמצב כזה, כשכל מה שהכרנו וידענו משתנה ולא ברור איך ייראה העתיד, גם אנחנו חייבים להשתנות ולהסתגל כמה שיותר מהר וטוב למצב החדש. מי שיצליח לעשות את האבולוציה המהירה הזאת ולהתאים את עצמו לתנאי השוק הקשים שיש עכשיו – הוא זה שישיג יתרון על האחרים. לאנשים בגילי זה כבר פחות רלוונטי, אבל לצעירים זה חשוב מאוד עכשיו לצאת מהקופסה, לנסות להבין את המציאות ולמצוא את הדרכים הכי טובות להתמודד איתה, כי מה שהיה כבר לא יחזור והעתיד מביא איתו הזדמנויות, למרות הכול.

אז כן, זה מדכדך לראות את האהובים שלך מתקשים, נאבקים, חוששים ודואגים, אבל יש גם תקווה – אני בטוח שהם יצליחו ליצור לעצמם עתיד טוב ומאושר יותר.

פוסטים קשורים

נשארים בארץ – וחוסכים

לי ולאשתי היו כמה תכנונים לטיולים בחו"ל שכרגע מוקפאים לגמרי. היא חולמת כבר הרבה זמן על טיול לקמבודיה ווייטנאם ואני

על קצה הלשון

עד יום מותה אימא שלי תמיד הייתה מתפארת באהבה שלי לקריאה. היא תמיד הזכירה לי איך מהרגע הראשון שלמדתי לקרוא,

לטיול (לא) יצאנו

אם יש דבר אחד שבאמת חסר לי בכל הסגר הזה, זה הטיולים בטבע. לחו"ל אי אפשר לטוס, שמבחינתי זה לא

החיים הטובים בקבוצת הסיכון

מאז שהקורונה פרצה לחיינו, הכול השתנה. 80 שנים של חיים בעולם הזה, עם כל התהפוכות והשינויים שעברו עליו, לא הכינו

על המזח

דייג זה תחביב ישן שלי, אבל אני אף פעם לא ממש מצליח להתמיד בו. זה תחביב שדורש הרבה שעות פנויות

סיפור מסע

כשחברים שלי חוזרים מטיולים בחו"ל אני מאוד נהנה לשמוע את החוויות שלהם. יש כאלה שיותר טובים בלספר את החוויות שלהם

שתפו:

צרו קשר