על המזח

דייג זה תחביב ישן שלי, אבל אני אף פעם לא ממש מצליח להתמיד בו. זה תחביב שדורש הרבה שעות פנויות והרבה סבלנות, וזה לא משהו שיש לי ממנו בשפע. ועדיין, אני יכול להגיד שיש לי קצת ניסיון בתחום הזה, ככה שכשאני מחליט פתאום שבא לי לדוג, אני בהחלט יכול ללמד את החבר'ה הצעירים שעומדים לידי על המזח דבר או שניים.

והנה, אחד הנכדים שלי פתאום פנה אליי בסופ"ש האחרון ושאל אותי אם אני יכול לקחת אותו לדוג. ההורים שלו סיפרו לו שאני אוהב לדוג, והוא החליט שהוא רוצה גם וביקש ממני ממש יפה. זה כל כך שימח אותי! זה כאילו נותן לי סיבה ממש טובה לצאת שוב לעמוד על המזח ולחכות במשך שעות, כי איתו ביחד – אני בטוח שזה יהיה ממש כיף. וחוץ מזה, זה די מרגש אותי כשבחור כזה צעיר רוצה ללמוד ממני משהו, ואני מאוד שמח ללמד.

אז קבענו לשבת הקרובה, בשעה יחסית מוקדמת בבוקר, וזה סוג של מבחן רצינות בשבילו – הוא יתעורר בזמן כדי לפגוש אותי? והאם תהיה לו סבלנות לחכות כל היום ליד החכה? ואני מתכוון בלי להיות תקוע בטלפון שלו כל היום כי זה ממש לא חוכמה…

אז לכל דגי הים התיכון אני מודיע – ניפגש בשבת! והפעם אני מביא תגבורת!

פוסטים קשורים

נשארים בארץ – וחוסכים

לי ולאשתי היו כמה תכנונים לטיולים בחו"ל שכרגע מוקפאים לגמרי. היא חולמת כבר הרבה זמן על טיול לקמבודיה ווייטנאם ואני

על קצה הלשון

עד יום מותה אימא שלי תמיד הייתה מתפארת באהבה שלי לקריאה. היא תמיד הזכירה לי איך מהרגע הראשון שלמדתי לקרוא,

אבולוציה מהירה

ביום שבת נפגשתי עם הנכד שלי שהשתחרר מהצבא לפני כמה חודשים, והשיחה איתו הכניסה אותי מצד אחד לדכדוך ומצד שני

לטיול (לא) יצאנו

אם יש דבר אחד שבאמת חסר לי בכל הסגר הזה, זה הטיולים בטבע. לחו"ל אי אפשר לטוס, שמבחינתי זה לא

החיים הטובים בקבוצת הסיכון

מאז שהקורונה פרצה לחיינו, הכול השתנה. 80 שנים של חיים בעולם הזה, עם כל התהפוכות והשינויים שעברו עליו, לא הכינו

סיפור מסע

כשחברים שלי חוזרים מטיולים בחו"ל אני מאוד נהנה לשמוע את החוויות שלהם. יש כאלה שיותר טובים בלספר את החוויות שלהם

שתפו:

צרו קשר