זמן חרמון

החרמון סגור היום למבקרים בגלל השלג הרב שיורד שם, וזה אומר שכשהוא ייפתח כל עם ישראל יבוא ליהנות מהחוויה המיוחדת של שלג במרחק נסיעה מהבית. אז נכון, יהיו פקקים ותורים ועצבים – אבל ברגע שאנשים ידרכו על הלבן-הלבן הזה הם ירגישו איך השלווה מתפשטת להם בגוף, כמו הקור שעולה מהרגליים שלא מכוסות מספיק (מה, אנחנו אירופאים?).

כשהילדים שלי היו קטנים טיול לחרמון היה האטרקציה הכי גדולה שיכולנו להציע להם, וזה לא קרה הרבה, ככה שתמיד זה היה הכי מיוחד ומרגש. אני מניח שגם היום הילדים מרגישים ככה, למרות שהזמנים השתנו וגם אתרי סקי אירופאיים הם כבר לא משהו לעשירים בלבד. איזו ארץ נהדרת יש לנו, חבל רק שהיא כזאת קטנה…

https://www.maariv.co.il/breaking-news/Article-679491

ודרך אגב, בדרך לגולן אני ממש ממליץ לעצור ולראות קצת את הנחלים שעולים על גדותיהם, זה לא מראה שרואים אצלנו בשגרה, וגם לא בכל חורף, וזה בטוח נראה נהדר ומרומם את הנפש. ארוחה טובה בדרך, אולי בנצרת ואולי באחד הצמתים, וגם הבטן מרגישה טוב ומצטרפת לחגיגה. נראה לי שכבר יש תוכניות לשבת, מה?

פוסטים קשורים

רוחות של צחוק

סיפור קצר של סתיו, למי שהתגעגע: אחר צהריים רגיל באמצע השבוע. אשתי הלכה לפגוש חברות ואני לבד בבית. בחוץ כבר

נשארים בארץ – וחוסכים

לי ולאשתי היו כמה תכנונים לטיולים בחו"ל שכרגע מוקפאים לגמרי. היא חולמת כבר הרבה זמן על טיול לקמבודיה ווייטנאם ואני

על קצה הלשון

עד יום מותה אימא שלי תמיד הייתה מתפארת באהבה שלי לקריאה. היא תמיד הזכירה לי איך מהרגע הראשון שלמדתי לקרוא,

אבולוציה מהירה

ביום שבת נפגשתי עם הנכד שלי שהשתחרר מהצבא לפני כמה חודשים, והשיחה איתו הכניסה אותי מצד אחד לדכדוך ומצד שני

לטיול (לא) יצאנו

אם יש דבר אחד שבאמת חסר לי בכל הסגר הזה, זה הטיולים בטבע. לחו"ל אי אפשר לטוס, שמבחינתי זה לא

החיים הטובים בקבוצת הסיכון

מאז שהקורונה פרצה לחיינו, הכול השתנה. 80 שנים של חיים בעולם הזה, עם כל התהפוכות והשינויים שעברו עליו, לא הכינו

שתפו:

צרו קשר