זמן להגשמת חלומות

אשתי רונית היא חברת נפש שלי כבר יותר מ-50 שנה. כשהכרנו היינו ממש ילדים ולא הבנו שום דבר על החיים, מה שאומר שאת כל מה שאנחנו יודעים היום למדנו ביחד. עברנו ביחד חוויות משמעותיות מאוד והמשמעותית ביותר הייתה ככל הנראה גידול ילדים, כי האמת היא ששום דבר לא מכין אותך באמת להורות ואתה חייב ללמוד את זה תוך כדי תנועה.

מאז שנולדו הילדים הם הפכו למרכז החיים שלנו וזה לא השתנה גם כשהם התבגרו ונהיו עצמאים, בגלל שדי מהר הופיעו הנכדים והשתלטו על כל המחשבות שלנו. ככה שבעצם את רוב שנות הזוגיות שלנו העברנו אני ורונית בדאגה לאחרים ופחות לעצמנו כפרטים וכזוג. אבל בשנים האחרונות דברים קצת השתנו. אני מרגיש שככל שיש לנו יותר פנאי, אנחנו יותר מבלים ביחד ועושים מה שאנחנו אוהבים ולא מה שאחרים אוהבים.

השנים האלה הן מבחינתנו ההזדמנות לחיות כמו זוג צעיר וחסר דאגות ואפילו להגשים חלומות. רונית חולמת כבר שנים על הפלגה ארוכה בספינת פאר כזאת, וכשהיא הראתה לי השבוע את הכתבה הזאת http://www.israelhayom.co.il/article/475181, ידעתי שאני חייב לגרום לזה לקרות. אחר כך אולי אצליח גם להגשים את החלום הפרוע שלי – טיול לקוטב הצפוני.

זה הזמן שלנו. אנחנו יודעים שלא נשארו לנו עוד הרבה שנים ואנחנו רוצים להספיק כמה שיותר. הילדים והנכדים האהובים שלנו יכולים להסתדר בלעדינו כמה שבועות.

התמונה מתוך האתר https://www.photo-art.co.il

פוסטים קשורים

נשארים בארץ – וחוסכים

לי ולאשתי היו כמה תכנונים לטיולים בחו"ל שכרגע מוקפאים לגמרי. היא חולמת כבר הרבה זמן על טיול לקמבודיה ווייטנאם ואני

על קצה הלשון

עד יום מותה אימא שלי תמיד הייתה מתפארת באהבה שלי לקריאה. היא תמיד הזכירה לי איך מהרגע הראשון שלמדתי לקרוא,

אבולוציה מהירה

ביום שבת נפגשתי עם הנכד שלי שהשתחרר מהצבא לפני כמה חודשים, והשיחה איתו הכניסה אותי מצד אחד לדכדוך ומצד שני

לטיול (לא) יצאנו

אם יש דבר אחד שבאמת חסר לי בכל הסגר הזה, זה הטיולים בטבע. לחו"ל אי אפשר לטוס, שמבחינתי זה לא

החיים הטובים בקבוצת הסיכון

מאז שהקורונה פרצה לחיינו, הכול השתנה. 80 שנים של חיים בעולם הזה, עם כל התהפוכות והשינויים שעברו עליו, לא הכינו

על המזח

דייג זה תחביב ישן שלי, אבל אני אף פעם לא ממש מצליח להתמיד בו. זה תחביב שדורש הרבה שעות פנויות

שתפו:

צרו קשר