אשתי רונית היא חברת נפש שלי כבר יותר מ-50 שנה. כשהכרנו היינו ממש ילדים ולא הבנו שום דבר על החיים, מה שאומר שאת כל מה שאנחנו יודעים היום למדנו ביחד. עברנו ביחד חוויות משמעותיות מאוד והמשמעותית ביותר הייתה ככל הנראה גידול ילדים, כי האמת היא ששום דבר לא מכין אותך באמת להורות ואתה חייב ללמוד את זה תוך כדי תנועה.
מאז שנולדו הילדים הם הפכו למרכז החיים שלנו וזה לא השתנה גם כשהם התבגרו ונהיו עצמאים, בגלל שדי מהר הופיעו הנכדים והשתלטו על כל המחשבות שלנו. ככה שבעצם את רוב שנות הזוגיות שלנו העברנו אני ורונית בדאגה לאחרים ופחות לעצמנו כפרטים וכזוג. אבל בשנים האחרונות דברים קצת השתנו. אני מרגיש שככל שיש לנו יותר פנאי, אנחנו יותר מבלים ביחד ועושים מה שאנחנו אוהבים ולא מה שאחרים אוהבים.
השנים האלה הן מבחינתנו ההזדמנות לחיות כמו זוג צעיר וחסר דאגות ואפילו להגשים חלומות. רונית חולמת כבר שנים על הפלגה ארוכה בספינת פאר כזאת, וכשהיא הראתה לי השבוע את הכתבה הזאת http://www.israelhayom.co.il/article/475181, ידעתי שאני חייב לגרום לזה לקרות. אחר כך אולי אצליח גם להגשים את החלום הפרוע שלי – טיול לקוטב הצפוני.
זה הזמן שלנו. אנחנו יודעים שלא נשארו לנו עוד הרבה שנים ואנחנו רוצים להספיק כמה שיותר. הילדים והנכדים האהובים שלנו יכולים להסתדר בלעדינו כמה שבועות.
התמונה מתוך האתר https://www.photo-art.co.il