פיתרון לעייפות.

עוד סבב של חגים מחכה לנו בפתח. לתקופה הזאת בשנה, בין שני סבבי החגים העיקריים שלנו, אני קורא תקופת "אחרי החגים" – כי כבר כולם עייפים, לא מתחשק להם כל כך לעבוד, והם רק סופרים את הימים עד החופשה הבאה. האמת, בצדק. אנחנו עובדים ברצף כמה כמה חודשים טובים, בלי שום הפוגה של חג וחופשה, וזה מעייף. אמנם השגרה היא מבורכת ובריאה, אבל בלי "שבירות שגרה" מדי פעם, היא יכולה ממש לרוקן את הנפש ואת הגוף.

בכל מקרה השנה אני החלטתי לקחת "חופש" מהעסק הקטן שלי. אני סוגר אותו דווקא בתקופה טובה, של עלייה במכירות, אבל אני פשוט עייף, חייב לנוח. נראה לי שהעסק יעמוד בזה היטב, ולבריאות הנפשית והפיזית שלי זה בטוח יועיל. חופשה קצרה ורגועה ואני חוזר כמו חדש בלי העייפות והשחיקה.

ואז, כששאלתי את אשתי אם זה נראה לה רעיון טוב לסגור את העסק ולנסוע לחופשה, היא להפתעתי דווקא הסכימה מיד לעזוב את השגרה ולברוח, ככה שלשם שינוי היא השאירה לי את כל העבודה מאחורי הקלעים, שזה לסדר ולסגור את כל ענייני החופשה. קדימה לעבודה!

פוסטים קשורים

נשארים בארץ – וחוסכים

לי ולאשתי היו כמה תכנונים לטיולים בחו"ל שכרגע מוקפאים לגמרי. היא חולמת כבר הרבה זמן על טיול לקמבודיה ווייטנאם ואני

על קצה הלשון

עד יום מותה אימא שלי תמיד הייתה מתפארת באהבה שלי לקריאה. היא תמיד הזכירה לי איך מהרגע הראשון שלמדתי לקרוא,

אבולוציה מהירה

ביום שבת נפגשתי עם הנכד שלי שהשתחרר מהצבא לפני כמה חודשים, והשיחה איתו הכניסה אותי מצד אחד לדכדוך ומצד שני

לטיול (לא) יצאנו

אם יש דבר אחד שבאמת חסר לי בכל הסגר הזה, זה הטיולים בטבע. לחו"ל אי אפשר לטוס, שמבחינתי זה לא

החיים הטובים בקבוצת הסיכון

מאז שהקורונה פרצה לחיינו, הכול השתנה. 80 שנים של חיים בעולם הזה, עם כל התהפוכות והשינויים שעברו עליו, לא הכינו

על המזח

דייג זה תחביב ישן שלי, אבל אני אף פעם לא ממש מצליח להתמיד בו. זה תחביב שדורש הרבה שעות פנויות

שתפו:

צרו קשר