רוחות של צחוק
סיפור קצר של סתיו, (למי שהתגעגע): אחר צהריים רגיל באמצע השבוע. אשתי הלכה לפגוש חברות ואני לבד בבית. בחוץ כבר קריר, ואני חושב אולי לצאת
30/11/2020
סיפור קצר של סתיו, (למי שהתגעגע): אחר צהריים רגיל באמצע השבוע. אשתי הלכה לפגוש חברות ואני לבד בבית. בחוץ כבר קריר, ואני חושב אולי לצאת
עד יום מותה אימא שלי תמיד הייתה מתפארת באהבה שלי לקריאה. היא תמיד הזכירה לי איך מהרגע הראשון שלמדתי לקרוא, התחלתי "לבלוע" את כל הספרים
ביום שבת נפגשתי עם הנכד שלי שהשתחרר מהצבא לפני כמה חודשים, והשיחה איתו הכניסה אותי מצד אחד לדכדוך ומצד שני גם נתנה לי קצת תקווה.
מאז שהקורונה פרצה לחיינו, הכול השתנה. 80 שנים של חיים בעולם הזה, עם כל התהפוכות והשינויים שעברו עליו, לא הכינו אותי למצב המוזר הזה שאנחנו
דייג זה תחביב ישן שלי, אבל אני אף פעם לא ממש מצליח להתמיד בו. זה תחביב שדורש הרבה שעות פנויות והרבה סבלנות, וזה לא משהו
כשחברים שלי חוזרים מטיולים בחו"ל אני מאוד נהנה לשמוע את החוויות שלהם. יש כאלה שיותר טובים בלספר את החוויות שלהם בצורה מעניינת ויש כאלה שפחות,
אם אני אגיד לכם שהאוויר שאנחנו נושמים הוא מזוהם, אתם בטח לא תיפלו מהכיסא, נכון? הרי כולנו יודעים שהמכוניות, המפעלים וכל שאר פלאי הטכנולוגיה שמקיפים
כשאנחנו טסים לחופשה בחו"ל אנחנו מתכננים איפה נבקר – מוזיאונים. אתרים היסטוריים, נקודות תצפית מיוחדות, מסעדות מומלצות, אטרקציות מיוחדות ועוד ועוד. אנחנו חושבים על כל
אין כמו להיות שם באמת, נכון? אין כמו לראות בעיניים שלנו ולהרגיש את החוויה מקרוב ובלי פילטרים? אבל אם אי אפשר להיות שם? הרי אנחנו
בשבועות האחרונים התחלתי לעבוד על פגישת מחזור של בני הכיתה שלי. בכל השנים שעברו מאז, הצלחתי לשמור על קשר עם חבר אחד וכל השאר נעלמו